החלטה בתיק ת"א 14037-08-12

לפני בקשה במסגרתה עותר התובע כי ביהמ"ש יורה לנתבעים להשיב לידיו את המכולה ובה ציודו האישי כמו גם להורות כי על הנתבעים לפרוק את המכולה כדבעי למחסן המיועד לו.

במסגרת הבקשה טען המבקש כי ביום 4.12.12 פונתה המכולה מהאתר ברחוב יעקב 36 ברחובות לאתר אחסנה חלופי, זאת תוך שהנתבעים נוטלים חירות, שלא כדין, להוצאת מטלטליו של התובע מהמקרקעין.

ברקע התנהלות הצדדים הסכם אשר נחתם ביום 27.1.11 במסגרתו הוסכם בין הצדדים, בין היתר, כי התובע יפנה שטחים שונים במקרקעין אשר הוגדרו בהסכם כ"חנות ומחסן", זאת לצורך מימוש היתר בנייה אשר ניתן למי מהנתבעים.

עוד הוסכם בין הצדדים, זאת בסעיף ו' להסכם, כי הנתבע 3 יאחסן על חשבונו את כל המיטלטלין אשר ימצאו במושכרים, כאשר האחסון יהיה במכולה שתישאר באתר הבנייה. נקבע כי על הנתבעת 3 לשכור על חשבונה עובדים שיפרקו את המיטלטלין ויאחסנו אותם במכולה תוך שניתנת אפשרות לתובע לפקח על אותו אחסון. כמו כן, תכולת המכולה תבוטח על חשבון הנתבעת 3.

לטענת המבקש, בניגוד לאותן הסכמות, הוצאה המכולה מן האתר תוך שהנתבעים מודיעים לתובע כי הביטוח פקע.

 מסגרת התגובה  טענו המשיבים כי פינוי המכולה בוצע רק לאחר פניות חוזרות ונשנות לתובע כי יואיל לקבל לידיו את המחסן והחנות, ומשהושלמה בנייתם. ואולם, התובע סירב לקבל את החזקה ולפעול לפריקת המכולה, עד כי לא נותרה בידי הנתבעים ברירה אלא לפנות בפועל את המכולה מן האתר, וזאת בין היתר ,עקב דרישת הרשות המקומית לאותו פינוי כתנאי למתן טופס אכלוס.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, נקבעה הבקשה לדיון בפני.

הצדדים טענו ארוכות, תוך שהם חוזרים ומעלים טענות רבות, רלוונטיות ושאינן רלוונטיות לבקשה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובה ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי עיקר הכשל , ככל שהדבר נוגע לפינוי המכולה, נובע דווקא מהתנהלות התובע. ואולם, גם בדרך התנהלות הנתבעים נפלו כשלים והכל כמפורט להלן.

בניגוד לטענות ב"כ התובע, איני מוצאת כי יש להשוות את סוגיית פינוי המכולה לסוגיה הצורך בהגשתה של תביעת פינוי במקרקעין.

המקרקעין נשוא הדיון נמצאים בחזקת הנתבעים. המכולה הייתה באותם מקרקעין. לא ברור איזו תביעת פינוי נדרשת במקרה זה.

כמו כן, דומה כי בעניין זה מבקש התובע לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד, מעלה טענות באשר להעדר ההצדקה בדרישת הנתבעים לקבלת החזקה , ומאידך, טוען כי מדובר בחזקה המחייבת , קודם שינוי, צו שיפוטי , בדומה לתביעת פינוי מקרקעין.

במסגרת הבקשה טוען התובע כי הסכים לפריקת המכולה בשבוע אשר מתחיל ביום ה - 9.12.12. לטענתו כאשר מדובר בפנייה מיום ה - 27.11.12 ובבקשה לארכה עד ליום 9.12.12, אין מדובר אלא בימים בודדים ומכאן שהתנהלות הנתבעת 3 , בעניין זה, אינה סבירה.

בבואי לתת את ההחלטה, איני יכולה להתעלם מן הפניות שקדמו ליום 27.12.12 כמו גם לתוכן התשובות אשר ניתנו לנתבעים.

במסגרת תגובת המשיבה נאמר כי כבר ביום ה - 31.10.12 הודע לתובע באמצעות באת כוחו כי הנתבעים עתידים לקבל טופס אכלוס בתוך מספר ימים. התובע, אינו חולק על כך.

ביום 19.11.12 פנה ב"כ הנתבעים לתובע והודיע על קבלת טופס אכלוס תוך שהוא מבקש מהתובע לקבל את המפתחות של החנות והמחסן. בנוסף, נתבקש פינוי המכולה בתוך שבוע ימים.

עוד ובנוסף ביום 26.11.12 הגיע שליח מיוחד מטעם הנתבעים למשרד ב"כ התובע, כאשר מפתחות בידיו, אולם ב"כ התובע סירבה לקבלם.

אני מודעת לטענות התובע על פיהן קודם מסירת החזקה יש לעמוד בתנאים אלו ואחרים בלעדיהם אין. עם זאת, יש לדרך התנהלות שני הצדדים, לצורך ההליך שבפני, משמעות והשלכות, וממילא אין מקום להתעלם מהם, בבואי לבחון את שאלת מתן הסעד.

מן התכתובת שצורפה לבקשות ולתגובות עולה כי התובע לא הסכים לקבל, כלל ועיקר, את החזקה בחנות, אלא שהסכים לקבל את החזקה במחסן בלבד, וזאת, שעה שהמחסן מחובר לחשמל, ותוך הצגת דרישה על פיה יהיו אלה עובדי הנתבעת אשר יפרקו את המכולה בפועל.